Ma'asseroth
Daf 6b
רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוּדָן כְּדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִין כְּדַעְתּוֹן דְּתַנֵּי זַיִת שֶׁפִּיצְּעוֹ בְיָדַיִם מְסוֹאֲבוֹת לֹא 6b הוּכְשְׁרוּ. לְסוֹפְגָן בְּמֶלַח הוּכְשְׁרוּ. לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם לֹא הוּכְשְׁרוּ. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר הוּכְשְׁרוּ. רַבָּנִין אָֽמְרִין בְּמֵימָיו הוּא בוֹדֵק. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר בְּגוּפוֹ הוּא בוֹדֵק. וְהָכָא רַבָּנִין אָֽמְרִין בְּמֵימָיו הוּא מַחֲלִיק. רִבִּי יוּדָה בְּשֶׁיֵּשׁ שֶׁלּוֹ מַחֲלִיק.
Traduction
Selon R. Mena, l’enseignement est anonyme (contraire à R. Juda). Selon R. Abin au nom de R. Yohanan, R. Juda se conforme à son opinion exprimée ailleurs, comme les sages suivent la leur; or, on a enseigné (47)Ib.: lorsqu’on a ouvert des olives avec des mains salies (impures), elles ne deviennent pas impures par ce contact humide (malgré le jus qui en sort); si on les ouvre pour les saler (auquel cas on aime à exprimer le jus pour mieux saler), le contact peut les rendre impures; si on les ouvre seulement pour voir s’il y a encore de l’eau (avant la parfaite maturité), elles ne sont pas aptes à l’impureté (car on ne jouit pas de ce jus qui sort); selon R. Juda, cela suffit pour propager l’impureté. Or, les rabbins déclarent ce jus inapte à la propagation, parce que l’on examine ce liquide (qui n’était pas de l’huile, mais un jus de fruits inapte à rien propager). Selon R. Juda, on examine son essence spéciale (l’huile, laquelle propage l’impureté). De même ici, les sages disent qu’on les frotte avec leurs jus (ce qui ne propage pas); mais, selon R. Juda, on les frotte avec leurs propres produits, tels que le vin, et c’est interdit.
Pnei Moshe non traduit
ר' מנא אמר. להא דלקמן סתם ולא משום ר' יוחנן ור' אבין קאמר לה בשם ר' יוחנן ומילתא אחריתא הוא ואסיפא קאי המחליק בענבים וכו'. דר' יודן כדעתיה ורבנן נמי כדעתייהו במה דפליגי בעלמא:
דתני. בתוספתא דטהרות פ''ט זית שפצעו מרככו בידים מסואבות לא הוכשרו דלא ניחא לי' במשקה היוצא ממנו ואינו ממעכו אלא שיהא ראוי לאכילה:
לסופתו במלח הוכשרו. לפי גי' זו טעמא דניחא לי' במשקה היוצא ממנו:
לידע אם יש בו מים. כלומר אם יש בו לחלוחית שמן. ובתוספתא גריס לידע אם יש בו שמן לא הוכשרו משום דהמשקה אזיל לאבוד ולאו משקה היא ור' יודה אומר הוכשרו כדמפ' ואזיל:
רבנן אמרי במימיו הוא בודק. במשקה היוצא ממנו בודק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ור' יהודה סבר בגופו של זית הוא בודק להרגיש אם יש בו משקה וכיון דלא מכוין לאבד המשקה חשוב הוא והוכשר:
והכא. כלומר והשתא הכא נמי בהא פליגי רבנן אמרי במימיו הוא מכוין להחליק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ולא הוכשר ור' יהודה סובר בשיש שלו מחליק כלומר לא מתכוין להמשקה אלא בקליפות הענבים שהן חלקים כשיש הזה ובהן הוא מתכוין להחליק ולא לאבוד המשקה והלכך חשוב הוא והוכשר:
רִבִּי אָמַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ עֲלֵה וְהָבֵא לָנוּ גְּרוֹגְרוֹת מִן הֶחָבִית. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה. אָמַר לֵיהּ וַאֲדַייִן אַתְּ לְזוֹ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵינִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִיסָרְטַאי מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַסְרִיחוֹת בֵּינְתַּיִים. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יָסָא לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּאִילֵּין פְּצוּלַייָה הֲוָה עוּבְדָא. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִילֵּין פְּצוּלַייָא הֲוָה עוּבְדָא.
Traduction
– Rabbi dit (un samedi) à son fils R. Simon: monte au grenier et apporte-nous des figues sèches du tonneau (48)Tout ce passage se retrouve même série, (Betsa 4, 1) ( 62b). Cf. B. ibid., 40b.. Mais, objecta R. Simon, n’est-ce pas interdit comme étant un objet hors du contact habituel? —Je vois, répondit Rabbi, que tu as encore besoin d’apprendre une règle à ce sujet: on interdit seulement à titre de séparés les figues et les raisins mis à sécher; parce qu’au commencement de l’opération une partie sentira mauvais, comme l’a fait remarquer R. Samuel b. Sisraï. R. Zeira demanda en présence de R. Yassa, ne semble-t-il pas que ce fait se rapporte aux figues qui se pellent en se desséchant (et qui sentent aussi au commencement)? C’est aussi mon avis, répondit R. Yassa. Puis, R. Yossé bar R. Aboun ou R. Isaac b. Biçna vint dire au nom de R. Yohanan qu’il s’agit des figues qui se pellent en séchant.
Pnei Moshe non traduit
רבי אמר לר''ש בריה. גרסי' להא לקמן ריש פ''ד דביצה:
עלה וכו'. ובי''ט היה:
ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מסופק בזה דחיישת משום מוקצה באותן שבחבית דליתא דאין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד שמוציאין אותן לייבשן ולעשות מהן גרוגרות וצימוקים דמסח דעתיה מינייהו אבל אלו הגרוגרות שכבר מוכנסין הן בחבית אין בהן משום מוקצה:
מפני שהן וכו'. טעמא דתאנים וענבים שמניחן לייבשן דאית בהו משום מוקצה הוא מפרש מפני שהן מסריחין בינתיים קודם שנתייבשו ומסח דעתיה מינייהו:
לא מיסתברא באילין פצולי (אילין) הוה עובדא. ודאי לא מיסתברא אלא דהמעשה היה שאמר לו להביא מאלו גרוגרות תאנים שנתפצלו והלכך ס''ד דר''ש דיש בהן משום מוקצה דאי בשאר גרוגרות מאי מספקא ליה לר''ש א''ל אוף אנא סבר כן דכך הי' המעשה וכן כי אתא ר' יוסי בר בון אמר משום ר' יוחנן כן:
אָמַר לֵיהּ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵינִים בִּלְבַד. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָדָא דְתֵימָא לְעִנְייַן שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְייַן מַעְשְׂרוֹת כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לָהֶן מוּקְצֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן גְּרוֹגְרוֹת מִשֶּׁיִּדּוֹשׁ וּמְגוֹרָה מִשֶּׁיְעַגֵּל.
Traduction
On n’a défendu comme distinction, dit-il, que les figues et raisins secs. R. Jacob b. Zabdi dit au nom de R. Abahou: tout cela est bien vrai au sujet du repos shabatique; mais, au point de vue des dîmes à prélever, tous les produits peuvent être hors du contact habituel (et avoir besoin de la préparation de la dîme). En effet, dit Rabbi, notre Mishna le dit bien: ''Les figues sèches y sont soumises lorsqu’on les comprime au tonneau, ou dès qu’on arrondit à la main ce qui est au grenier''.
Pnei Moshe non traduit
הדא דתימא. דלית בגרוגרות שבחבית משום מוקצה אלא לענין שבת אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה כלומר שהוקצו למעשרות וחל החיוב עליהן:
אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן. כך הוא בביצה שם:
גרוגרות משידוש וכו'. דבהכי הוה גמר מלאכתן למעשר:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי שׁוֹנֶה רִאשׁוֹן לֹא הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לָעֶלְיוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לַתַּחְתּוֹן. דִּבְרֵי שׁוֹנֶה אַחֲרוֹן צָרִיךְ לָעֶלְיוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לַתַּחְתּוֹן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. אָמַר לֵיהּ דְּלֹא תִיסְבּוֹר מֵימַר סְתָמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הֲלָכָה כִסְתָמָה. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
Quant à ce qui est dit ensuite qu’au cas où le tonneau se brise, ou le grenier s’ouvre, on ne doit plus en manger accidentellement. R. Yohanan l’explique ainsi: selon le premier interlocuteur, les fruits inférieurs n’ont pas besoin de ceux du haut, ni ceux d’en haut n’ont besoin du bas pour achever la maturité, ce qui est fait; selon le second, au contraire (selon R. Yossé qui le permet), ceux du bas ont besoin des autres (et la maturité n’est pas achevée); mais ceux du haut n’ont pas besoin du bas. La première opinion, dit R. Eliézer, est celle de R. Meir; et il a fallu dire ce détail, pour que l’on ne suppose pas que ce premier avis est anonyme, et qu’en présence d’un avis anonyme opposé à celui de R. Yossé, le premier l’emporte. Aussi, a-t-on dit que c’est un avis de R. Meir; et, dès lors, un avis de R. Meir étant combattu par R. Yossé, le second l’emporte.
Pnei Moshe non traduit
דברי שונה ראשון. לפרושי פלוגתייהו דת''ק ור' יוסי קאמר. דברי שונה ראשון והוא הת''ק דלא יאכל מהן עראי משום דס''ל לא התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון ואם כן אע''פ שנשברה החבית ונפתחה המגורה ונתפרדו אלו מאלו מ''מ הואיל ואין צריכין זה לזה כבר נגמרה מלאכתן:
דברי שונה אחרון. והוא ר' יוסי משום דס''ל [התחתון] צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון כלומר אע''ג דהעליון לא צריך לתחתון דאלו שכבר נדרסו נדרסו וחינם צריכות חיזוק מ''מ התחתון הוא צריך לעליון מפני שהעליונות מחזיקות אותן וכך הוא בתוספתא בהדיא סוף פ''ק דגריס ר' יוסי מתיר מפני שהתחתונות צריכות לעליונות והואיל ונתפרדו ואינן ניכרין קורא אני בכולן לא נגמרה מלאכתן ומותר לאכול מהן עראי:
אמר ר' אלעזר דר' מאיר היא. ר' אלעזר פליג אדר' יוחנן דקאמר דברי שונה ראשון סתם וכדמפרש טעמא דס''ל לא התחתון צריך וכו' וא''כ הלכה כת''ק דסתמא הוא ור' אלעזר לא קאמר הכי אלא האי ת''ק דר' מאיר הוא והאי ר''מ דתוספתא הוא דתנינן שם בפ''ב הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים (צ''ל תאנים) ועתיד לדושן ר''מ אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומודים חכמים לר''מ בפירות שאין צריכים גמר מלאכה שלא יאכל מהן עראי ע''כ מהתוספתא והשתא בהא פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר באוקימתא דמתני' דר' יוחנן מוקי לדברי הת''ק בסתמא משום דס''ל דהואיל ואין צריכין זה לזה הוו כפירות שנגמרה מלאכתן דאין צריכין עוד לגמר מלאכה וא''כ אתייא נמי כחכמים דהתוספתא דמודין הן לר''מ דבכה''ג לא יאכל מהן עראי ור' אלעזר מדמי דינא דמתני' לדינא דתוספתא דהואיל ונשברה החבית ונתקלקלה המגורה כגרוגרות ועתיד לדורסן הויא שהרי הוא עתיד לדורסן עוד פעם שני לתוך חבית אחרת וכיוצא בזה במגורה ואע''פ שלא נגמרה מלאכתן הוו אפ''ה ר''מ מחמיר וס''ל לא יאכל מהן עראי ור' יוסי ס''ל כדברי חכמים בתוספתא דבתר השתא אזלינן וה''ה נמי בדינא דמתני' וא''כ הלכה כר' יוסי וכדמסיק ר' אלעזר למילתיה:
א''ל. ר' אלעזר הוא דאמר כך לר' יוחנן דלא תסבור מימר סתמא ודר' יוסי הלכה כסתמא כלומר דלא כדבריך דאת סבור למימר דדברי ת''ק סתמא הוא וא''כ הואיל דרבי סתים דברי הת''ק הלכה כסתם ת''ק לפום כן צריך מימר אנא דר''מ הוא דהתוספתא והשתא הדרינן לכללא דר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ודברי ר' יוסי כחכמים דהתוספתא לסבריה דר' אלעזר וכדאמרן:
הדרן עלך כלל אמרו במעשרות
Ma'asseroth
Daf 7a
משנה: הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְאָמַר טְלוּ לָכֶם תְּאֵינִים אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶן 7a מְתַקְּנִין וַדַּאי. טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶן עֲרַאי לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶן אֵינָן מְתַקְּנִין אֶלָּא דְמַאי. הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּשַׁעַר אוֹ בְחָנוּת וְאָמַר טְלוּ לָכֶם תְּאֵינִים אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. וּבַעַל הַשַּׁעַר וּבַעַל הֶחָנוּת חַייָבִים. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר עַד שֶׁיַּחְזוֹר אֶת פָּנָיו אוֹ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ.
Traduction
Si, en passant sur la place publique, un individu (soupçonné de retenir les dîmes), offre des figues, on peut en manger sans crainte (49)Ces fruits, n'ayant sans doute jamais été rentrés, ne sont pas encore soumis aux dîmes.. En conséquence, si l’on apporte ce don à la maison, il faut le rédimer avec certitude (c’est devenu une valeur soumise aux dîmes). Si on a dit, en l’offrant, de l’emporter chez soi, il n’est pas permis d’en manger passagèrement (et les dîmes sont dues); aussi, dès que ces produits sont rentrés, on en prélève ce qui est dû pour le doute, demaï (50)C. à d. l'oblation de la dîme seule ou 1/100.. Reprise. Si des personnes devant une porte ou une boutique offrent des figues, on peut en manger sans crainte; mais le propriétaire lui-même, assis chez lui (à sa porte ou dans la boutique), doit la dîme sur ce qu’il a recueilli. Selon R. Juda, on en est dispensé jusqu’à ce que l’on tourne le dos à la rue pour manger (ce qui constitue une installation d’intérieur), ou que l’on change de place.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היה עובר בשוק. בעם הארץ איירי שאינו נאמן על המעשרות ואם הי' עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין מהן עראי ופטורין דתלינן שלא ראו פני. הבית ולא הוקבעו למעשר ואע''ג. דמכר קובע למעשר האי מתנה הוא דיהיב להו והמתנה אינה קובעת והכי מוקי לה שמואל בגמרא דהאי סתמא דמתני' דר''מ הוא דאמר אין מתנה כמכר:
לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנים וודאי. משום שהנותן הזה לא עישר דכסבור היה שיאכלו בשוק ולא בעי עשורי ועכשיו כשמכניסין לבתיהן הוקבעו למעשר ומתקנים ודאי ומפרש בגמרא דדוקא במקום שהרוב מכניסין לבתים אבל אם רוב העם מכניסין לשוק אמרינן שמא עישר ואח''כ הביא לשוק ואין מתקנים אלא דמאי כדין פירות עם הארץ וכן דווקא כשנתן להם דבר מועט אבל במתנה מרובה שלא יאכלה לכולה בשוק וכן אם המקבל אדם חשוב הוא שאין דרכו לאכול בשוק וכן אם הוא דבר שאין דרכו לאכול חי בכל אלו מסתמא יכניסו לבתיהם והוי כמי שאמר להם טלו והכניסו לבתיכם דבכה''ג אמרינן שכבר הוקבעו למעשר ואסור לאכול מהן עראי וכשיכניסו לבתיהם דין דמאי להם דשמא עישר הנותן ושמא לא עישר ואין מתקנים אלא דמאי ודינו מפרש בריש מס' דמאי שמפריש מעשר ראשון והתרומת מעשר כותן לכהן והמעשר מעכב לעצמו ואם היה שנת מעשר עני מפרישו ומעכב לעצמו שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואם היה שנת מעשר שני מפרישו ואוכלו בירושלים:
מתני' היו יושבין בשער או בחנות. אנשים שהיו יושבין בשער או חנות של אחד וזה העובר בשוק אמר להם טלו לכם תאנים אלו האנשים אוכלין ופטורין דלגבי דידהו הוי כאומר טלו ואכלו בשוק שהשער והחנות אינו שלהם וכדאמר בגמ' שהבית שאינו שלו אינו קובע למעשרות אבל בעל השער ובעל החנות חייבין דלגבי דידהו הוי כאומרי טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם בבתיהם וצריכין לעשר דמאי כדבריש הפרק מפני שספק הוא:
ר' יהודה פוטר. דס''ל שער או חנות שבמקום שהוא מוכר אדם בוש לאכול שם לפיכך אינו קובע עד שיחזיר את פניו במקום שאינו בוש או עד שישנה מקום ישיבתו למכור וישב במקום שאינו בוש ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין מַתָּנָה כְמֶכֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אִישְׁתְּאָלִית לְאִילֵּין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי. וְאָֽמְרִין נָהֲגִין הֲוֵינָן יְהָבִין אִילֵּין לְאִילֵּין בְּחַקְלָא וְאָֽכְלִין וְלֹא מְתַקְּנִין. מַיי כְדוֹן. כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
Samuel dit que notre Mishna est conforme à l’opinion de R. Meir, qui est d’avis qu’un don n’équivaut pas à une vente (51)Contraire à l'opinion des sages qui l'admettent.. Selon R. Yossé au contraire, on peut dire que notre Mishna est d’accord avec l’opinion de tous. On consulta à ce sujet les disciples de l’école de R. Yanaï, et ils répondirent: Nous avons l’habitude de nous en remettre réciproquement de l’un à l’autre au champ, et d’en manger sans rien rédimer. Quel est donc le motif pour lequel les rabbins le permettent? C’est que, comme on l’a déjà dit (52)Même série, (Sheviit 6, 1)., ils ont spontanément pris sur eux le devoir de donner la dîme (53)''Elle n'est donc pas due légalement; aussi les sages sont moins sévères à cet égard.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר דר''מ היא. סתמא דמתני' דר''מ אמר בברייתא הובאה לקמן בפ''ק דמעשר שני בהלכה א' דאין המתנה כמכר לענין קביעות למעשרות. אמר ר' יוסי. דלא צריכין לאוקמי כר''מ אלא דברי הכל מודים דאין המתנה קובעת למעשרות ושאלתי להדבר לאילין דבי ר' ינאי ואמרו שכך היו נוהגין שנותנין אלו לאלו במתנה בשדה קודם שהוכנסו לבית והיו אוכלין בלתי מתוקן שאין כאן קביעות לחיוב מעשרות:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דאתייא כמ''ד לעיל סוף פ' הרואה ובכמה מקומות דמאליהן קיבלי עליהן המעשרות כשעלו מן הגולה בבית שני משום דכשגלו נפטרו מחיוב מעשרות כדאמרינן שם וכיון דבזמן הזה אין החיוב אלא מדבריהם הקילו במתנה:
מַתְנִיתִין בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לְבָתִּים אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אֵינָן מְתַקְּנִין אֶלָּא דְמַאי. אִם בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לְבָתִּים כְּדָא דְתַנִּינָן טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶן עֲרַאי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר טוֹל וְהַכְנֵיס כְּמִי שֶׁאָמַר טוֹל אֲנִי מְעַשֵּׂר עַל יָדֶיךָ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר לוֹ עִישַּׂרְתִּי וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר לוֹ לְתוֹךְ בֵּיתִי אֲנִי מַכְנִיסָן.
Traduction
Notre Mishna permet d’en manger sans dîme au marché, au cas où la majeure partie est transportée à la maison (la part portée au marché est donc infime); mais, lorsqu’on porte au marché la plus forte partie, on prélève seulement ce qui est dû pour le doute Mais se peut-il qu’il soit question du cas où l’on recueille à la maison la plus forte partie? Comment alors expliquer la fin de cette Mishna où il est dit: ''Si en l’offrant on dit de l’emporter chez soi, il n’est pas permis d’en manger au dehors passagèrement'' (pourquoi est-ce interdit, puisqu’en ce cas de dîme est due seulement à l’arrivée à la maison)? C’est qu’à partir du moment où le maître a dit de l’emporter à la maison, le produit a acquis une sorte de fixité qui le soumet à la dîme, et c’est comme s’il avait dit: ''Je vais prélever la dîme pour toi''; mais lorsque la plus forte part est portée au marché (que c’est là sa destination finale), les produits sont dès lors soumis à la dîme; aussi on n’ajoutera pas foi à l’assertion de celui qui déclare avoir prélevé la dîme, ni de celui qui promet de les recueillir (exceptionnellement) à la maison, auquel cas la dîme n’est pas due.
Pnei Moshe non traduit
מתני' במקום שרוב העם מכניסין לבתים. ולא למכור בשוק הלכך כשזה עבר בשוק ואמר טלו לכם לא היה דעתו אלא שיאכלו בשוק ואוכלין מהן עראי דתלינן שלא הכניסן עדיין לבית אלא מדי עברו בשוק כדי להכניסן אמר להם כך ואם הכניסו לבתיהם צריכין לתקן וודאי דזה ודאי לא עישר שהרי עדיין לא הכניסם לביתו אבל אם במקום שרוב מכניסין למכור בשוק ואפשר שהכניסן מתחילה לבית ועישר ולמכרן בשוק הוא מביא ואין כאן אלא ספק דשמא לא עישר ואין מתקנים אלא דמאי:
אם במקום שהרוב מכניסים לבתים. קשיא בדא דתנינן בסיפא טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי ואמאי והא אמרת ברוב מכניסין לבתים תלינן דזה מדי עברו בשוק כדי להכניסן לביתו אמר להם כך וא''כ עדיין לא הוקבעו למעשר ולמה לא יאכלו עראי ומשני מכיון שאמר טול והכניס ולא אמר טול לך ואכול הוי כמי שאמר טול אני מעשר על ידך כלומר מדהקפיד לאמר כך משמע דה''ק עכשיו אין לך לאכול עראי שכבר היו בבית והוקבעו למעשר ועדיין לא עישרתי אבל לא תדאג כ''א טול והכניסן לבית ואני מעשר בשבילך והלכך עראי לא יאכלו וכשיכניסן לבית אין מתקנים אלא דמאי דספק הוא אם יעשר בשבילו או לא:
אבל במקום שרוב מכניסין לשוק. השתא מסיים להא דאמר לעיל דאם רוב מכניסין למכור בשוק אפילו באומר טלו לכם אין מתקנים אלא דמאי לפי שאינו נאמן לומר עישרתי וכך אינו נאמן לומר עדיין לא הוקבעו שעכשיו לתוך ביתי אני מכניסן ומספק צריכין לתקן דמאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source